אוכלוסיית המושתלים המבוגרים היא מגוונת מאד. לא ניתן להתייחס אל כל המושתלים המבוגרים כאל מיקשה אחת או לחלק אותם לקבוצות הומוגניות. הסיבה לכך היא שישנם משתנים רבים אשר משפיעים בין השאר על סוג התמיכה הנדרשת לאחר ההשתלה, על מטרות ואמצעי הטיפול, על קצב ההתקדמות של תהליך השיקום עם השתל ועל התפקוד איתו.
בין המשתנים האלה ניתן למנות את:
- גיל אבדן השמיעה – האם מדובר בחרשות מולדת או באבדן שמיעה בגיל מבוגר
- משך החרשות: אם איבד את השמיעה בגיל מבוגר- כמה שנים היה במצב של חרשות?
- "אופי" לקות השמיעה: האם מדובר בירידת שמיעה פרוגרסיבית? ( הדרדרות שמיעתית לאורך זמן?)
- גיל ההשתלה של שתל שבלול – מגיל 16 ועד לגילאי זקנה
- שיקום שמיעתי לאורך השנים: האם נעשה שימוש (רציף או בכלל) במכשירי שמיעה? בשתי האוזניים או רק באוזן אחת?
- הרגלי השימוש במכשירי השמיעה ובאביזרי עזר נוספים
- התנהגות שמיעתית – עד כמה הערוץ השמיעתי תורם ומשמעותי לתפקוד? ( יכול לבוא לידי ביטוי למשל במידת הקשב וההערנות לקולות וצלילים בסביבה)
- ערוץ התקשורת העיקרית : תקשורת מסומנת? מדוברת? גם וגם?
- סביבה משפחתית
- פעילות בחיי היומיום: עבודה, תחביבים, חיי חברה
- מצב רגשי – מוטיבציה להשתלה, יכולת הסתגלות, מוכנות לתהליך שיקום ארוך ואקטיבי ועוד.