"כל החיים חשבתי שאם אני לא מבין אנשים זה בגלל שהם לא מדברים ברור, או בגלל שאני לא מרוכז. לא ידעתי בכלל שכל-כך הרבה תלוי ברעש ולא הבנתי בכלל שהעולם כל-כך רועש"

את המשפט הזה שמעתי ממש לא מזמן ממטופל יקר שלי, ואחרי כל כך הרבה שנים שאני נתקלת בנושא הזה, החלטתי לשבת ולכתוב.

איך פותרים את בעיית הרעש? על פניו זה נראה פשוט מאד – אנשים כבדי שמיעה יארגנו לעצמם סביבות תקשורתיות שקטות ככל האפשר, לחילופין-  בני המשפחה והחברים עם השמיעה הרגילה ידאגו לסביבה ללא רעשים וכך יהיה לאדם כבד השמיעה קל יותר לתקשר. אז, אם זה נראה כל-כך ברור, למה כל כך הרבה פעמים זה לא קורה? למה לא מספיק פשוט להסביר שאנשים כבדי שמיעה וחרשים סובלים יותר מרעש בהשוואה לאנשים שומעים, להסביר שאנשים כבדי שמיעה זקוקים להפרש גדול יותר בין עוצמת הדיבור לעוצמת הרעש כדי להבין דיבור, ואז- לצפות שכולם יפעלו כדי לנקות את הסביבה מרעש מיותר?

רעש הוא מושג סובייקטיבי- מה שנתפס כרעש על ידי אנשים כבדי שמיעה יכול בכלל לא להיחשב כרעש על ידי אנשים עם שמיעה רגילה והם אפילו לא ידעו באיזה צלילים הם צריכים "לטפל" כדי להפחית את הרעש לטובת חבריהם או בני משפחתם כבדי השמיעה.

לפי ויקיפדיה, רעש הוא "צליל לא רצוי, לא נעים, חזק מדי, או כזה שמפריע לשמיעה".

רעשים עלולים לגרום לכאב או לחוסר נוחות לאנשים עם ירידה בשמיעה והם מתקשים להפריד בין צלילים שונים. לכן, כל צליל שאינו שייך לגירוי השמיעתי שבו הם מתמקדים יכול להוות הפרעה לשמיעה. בהשוואה לאנשים עם שמיעה רגילה, יוצא שצלילים רבים יותר במצבים רבים יותר, מוגדרים על ידי אנשים כבדי שמיעה כרעש.

בעוד שאנשים עם שמיעה תקינה יכולים לשוחח עם חברים בישיבה בפארק וליהנות להקשיב בו זמנית לצלילים של פכפוך מים, ציוצי ציפורים ואפילו לקולות של ילדים שמשחקים בקרבת מקום, אנשים כבדי שמיעה אשר מנסים לשוחח באותו המצב בדיוק – עלולים ממש לסבול.

אנשים עם שמיעה תקינה יכולים לחוות בסיטואציה מסוימת תחושות של הנאה ורוגע ולעומתם, אנשים כבדי שמיעה יחוו את אותה סיטואציה כרועשת, מלחיצה ולא נעימה.

הפער בחוויה יכול להיות כל כך גדול עד שאנשים עם שמיעה רגילה לא יוכלו לנחש בכלל שהם נמצאים בסביבה רועשת מבחינתם של בני המשפחה או החברים כבדי השמיעה.

הפערים האלה קיימים גם במצבים שונים בבית. נתאר לדוגמא התארגנות לארוחה משפחתית: הטלוויזיה המרוחקת כחמישה מטרים משולחן האוכל פועלת בעוצמה לא גבוהה במיוחד, המיקרוגל עובד, המקרר מרעיש מעט, המזגן פועל (ומרעיש), מישהו עומד ליד הכיור ושוטף כלים. אנשים עם שמיעה רגילה יתיישבו לאכול בתחושה נוחה, אפילו בלי לטרוח לכבות את הטלוויזיה. אדם כבד שמיעה שיצטרף לארוחה ירגיש שהוא מוקף ברעש בלתי נסבל. במקרים רבים, הוא לא יוכל פשוט לקום ולטפל ברעשים כי הוא יתקשה להבחין בין הצלילים השונים שמרכיבים את הרעש ולא יוכל לזהות מה בדיוק מרעיש.

יש גם אנשים עם שמיעה רגילה שיש להם רגישות מוגברת לרעשים מסיבות שונות, אבל הם – בשונה מאנשים כבדי שמיעה, יוכלו לאתר מייד את מקורות הרעש ולהשתיק אותם, או לפחות להתלונן עליהם ("אפשר לסגור את החלון?" הרעש של המכסחת דשא של השכן משגע אותי…",אולי הגיע הזמן להחליף פילטר במזגן או למלא בו גז?")

אז מה עושים?

אנשים עם שמיעה רגילה צריכים לשאול ולהתעניין ולהקשיב לתלונותיהם של חבריהם כבדי השמיעה והחרשים על צלילים מטרידים ומפריעים. עליהם להבין שאלו לא צלילים שאפשר לסבול בקלות או להתרגל ולחיות איתם, אלא שזהו רעש. כדי להקל על חבריהם ובני משפחתם כבדי השמיעה, הם צריכים לאמץ סטנדרטים חדשים  לגבי הסביבה האקוסטית בה הם חיים, ולהגדיר מחדש מהו רעש על סמך השיפוט של בני משפחתם וחבריהם כבדי השמיעה. גם אנשים כבדי שמיעה צריכים לחקור יותר את הסביבה האקוסטית שלהם במטרה ללמוד לשלוט בה ולהפחית את הרעשים שפוגעים באיכות חייהם.

איך אפשר לעשות את זה?

לשאול, להתעניין, להקשיב ולכבד כל תלונה של אדם כבד שמיעה.

להקשיב לשקט : אנשים עם שמיעה רגילה יכולים להקשיב ל"שקט" ולחשוב – אילו צלילים הם שומעים? מאיפה הצלילים האלה מגיעים? האם אפשר להחליש אותם? האם אפשר להשתיק אותם לגמרי? האם אפשר להזיז את מקורות הרעש מהמקום בו נוהגים לשבת או לשוחח? (או פשוט לעבור לשבת לשוחח במקום שקט יותר?)

להקשיב לרעש: אנשים כבדי שמיעה צריכים לנסות להקשיב לרעש. אפשר לעמוד בקרבת מכשירי חשמל שונים וללמוד לזהות ככל שניתן (זה תלוי ביכולת השמיעתית) את הרעש שהם מייצרים. חשוב לשים לב שהחלונות והדלתות יהיו סגורים ולא לשבת בזמן שיחה קרוב למקור הרעש (למשל מתחת למזגן).

לסיכום:

אנשים עם שמיעה רגילה שנמצאים בתקשורת עם אנשים כבדי שמיעה וחרשים, צריכים לאמץ הגדרה שונה של המושג רעש, הגדרה אשר מתבססת על תחושותיהם של חבריהם ובני משפחתם כבדי השמיעה. בהתאם, הם צריכים לפעול ביחד עם האנשים כבדי השמיעה והחרשים על מנת ליצור סביבות תקשורת נוחות.

זאת משימה מאתגרת לשני הצדדים – מפני שהיא לא אינטואיטיבית עבור אנשים עם שמיעה רגילה ומפני שזיהוי של מרכיבי הרעש הוא לא תמיד אפשרי מבחינת האנשים כבדי השמיעה.

חיפוש, בירור ומאמצים משותפים יעזרו לצמצם את הפערים, ליצור סביבות נוחות ונעימות יותר מבחינה שמיעתית ולהרוויח תקשורת טובה יותר לטובת כולם.